בין בגדאד לפלסטין: יהודי עיראק וציפיותיהם מהתנועה הציונית כפי שמשתקפות ברומן "נער האופניים" מאת אלי עמיר

הסופר אלי עמיר נחשב לאחד הסופרים היהודים העיראקיים המפורסמים ביותר. הוא היטיב לתאר ביצירתו הספרותית את ההווי של היהודים בבגדאד לפני עלייתם לפלסטין, בנוסף לקשיים של העלייה והקליטה בחברה החדשה. כל זה מתוך נקודת מבטו של סופר יהודי עיראקי ישראלי, שחי את ילדותו בעיראק, ועלה לפלסטין, והפך מאזרח עיראקי לאזרח ישראלי, והיה לו ניסיון מדיני בישראל, וסבל, כשאר המהגרים, מהתנאים הקשים, ובסופו של דבר, הוא נהיה סופר מצליח בישראל. מבין שבעת הרומנים שכתב אלי עמיר עד עבשיו, ישנם ארבעה רומנים אוטוביוגרפיים, ובכל אחד מהם הוא התעניין והתמקד בקונפליקט מרכזי מסוים. ב"תרנגול כפרות" )1983(, הוא התייחס לקונפליקט ולייחסים המסובכים בין העולים החדשים לבין הוותיקים, בין ילדי העולים ממדינות ערביות, ובייחוד עיראק, לבין הצברים, שנחשבו האליטה הציונית שבקיבוץ. ובשנת ,1992 ברומנו השני "מפריח היונים", הוא התייחס והתמקד בעיקר בקשיים והאתגרים של יהודי עיראק בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים, עלייתם לפלסטין והקשיים שבהם הם נתקלו אחרי הגעתם אליה. הספר השלישי בסדרה הזאת היה "יסמין" )2005(, שבו עמיר שב ומתאר את הקונפלקט בין היהודים לערבים, אבל הפעם ב"ישראל" עצמה. הספר האחרון הוא "נער האופניים" )2018(, שהוא הנושא של מחקר זה. מאמר זה בא כדי לזרוק את האור על ציפיותיהם של יהודי עירקא מהתנועה הציונית כפי שהן משתקפות ברומן האחרון של עמיר.